אנטייטלד - החתול של שרדינגר

רבות דובר על האספקט המדעי-מעשי של הניסוי המפורסם: "החתול של שרדינגר"

לקוראי שאינם בקיאים בפרטי הניסוי, אביא אותו כאן לפניכם.


-
מניחים חתול בתיבה אטומה; בתוך התיבה נמצא מתקן ובו אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, שיש לו הסתברות של 50% בדיוק להתפרק במהלך הניסוי.
אם יתפרק החומר, ירגיש בכך חיישן המצוי במתקן שבתיבה ויגרום לפליטת רעל שימית את החתול;
אם לא יתפרק החומר, יישאר החתול בחיים.
בתום הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה ואז יודעים אם החתול חי או מת.
אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה?
התשובה המתבקשת, על פי מכניקת הקוונטים, היא: "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה".
-



רעיון הניסוי בא להוקיע את דרך החשיבה הקוונטית.


אך על דבר אחד לא דובר שם.

מדוע שאדם יקח לעצמו את הזכות המוסרית להכניס חתול לתוך "50% תא גזים" ?

האם העובדה שהחתול עשוי גם לא למות מחנק, אלא להישאר בחיים (סיכוי של חמישים אחוז), מורידה מאכזריות הניסוי?

מדוע לא נישמע אף קול בקרב הקהילה המדעית כי ניסוי זה לא ייתכן בשום צורה, כי אף אדם לא יקח חתול חף מפשע, שכל חטאו היה בקירבה יתרה למדענים, ויסגור אותו ב - "50% -תא גזים" ?


אולי אפשר כי מקום שבו ,באופן תאורטי כמובן, "סתם" היו הורגים חתולים, הרגו "ככה סתם" גם בני-אדם ?