"אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב, הוא טוב כי אנו רוצים אותו" - שפינוזה
"כי ברב חכמה רב-כעס, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" - קוהלת
ישנם אבסורדים רבים ביותר בנושא הקיום האנושי והקיום בכלל.
חשבו על הסיטואציה הבאה:
כידוע חיי אדם יקרים מפז, ואינם יכולים להימדד בכסף. זאת כיוון שיהה זה מצב בלתי ראוי לכמת את הדבר הנישגב ביותר - החיים, בדבר שפל יחסית - כסף.
מדוע חיילים מסתכנים בקרב של רובים מכמה מאות מטרים כשכדורים שורקים מכל עבר, ולא יורים טיל מתוחכם ממרחק 5 קילומטרים? ההנחה שלי אומרת כי מבחינה כספית, עדיף לאבד שניים-שלושה חיילים בקרב, מאשר לירות עשרות טילים שעולים עשרות מיליונים על מחבל או שניים.
זה לא שווה את המחיר.
אך מה היה אם טיל אחד היה הורג חמישה מחבלים ? כניראה שאז היו יורים אותו מרחוק. זה היה משתלם.
ואם נידרשים חמישה טילים ע"מ להרוג מחבל אחד. האם אז שווה לירות אותו ?
עלתה בי תהיה לגבי ה"מכובדות של המוות".
משום מה, סרטים בנושא המוות האנושי הנובע מפעולות צבאיות, כשלים רפואיים, פשיעה, אלימות וכדומה ,הם סרטים הרבה יותר "מכובדים חברתית" - Socially Accepted)) במדיה הפופולארית, מאשר סרטים המשודרים בצהרי היום בערוץ כלשהו, ובו ניראים בני אדם מקיימים יחסי מין על שלל צורותיו.
כלומר סרט בו ניראים אנשים יורים אחד בשני ומסיימים את חייהם כתוצאה מכך, יכול להיות משודר בשעות הצהריים אך לא אנשים בשעת פעילות מינית, אשר מטרתה מקידמת דנן הינה קביעה עובדתית שהחיים ימשיכו גם על ציר הזמן, ולא רק בהווה.
מדוע קיים יחס בילתי סלחני ליצירת החיים, ויחס אוהד לסיומם?
תשובות ינתנו, אולי, בהמשך.
כמובן הוכח למעלה מכל צל של ספק כי ישנו קשר רב ביותר בין קיום יחסי מין לבין תחילתם של חיים חדשים. כאשר 99.99% מהאנשים היתהוו והגיעו לכדי לקיום בעולם בעתיים. (יוצאי דופן הם כמובן אנשים שהחלו את חייהם דווקא בתוך מבחנת זכוכית קשיחה, ואנשים שניטען לגביהם כי הרו מאישה בתולה).
מדוע תהליך היצור של האדם הוא מקום לבושה, וסוף המוצר קרי, האדם המת, מכובד ושלוו ?
אולי מכיוון שכיום הובנו למעלה מכל ספק העוולות הבילתי ניתפסות שהמין האנושי המיט על סביבתו, בדגש על אחיו למין האדם. הבנה זאת לגבי אופיו האמיתי של האדם גרמה לבושה לרוצים להביא לעולם עוד יצורים כאלה. היום גם אין כל ספק כי כלל הגנום האנושי מורכב ברובו הגדול מגנים של רוצחים, בוגדים ואנסים. אין עוררין על כך שמבחינת "הטבע", חייל או לוחם ברברי שהיה הורג את כל הגברים בכפר מסויים ואונס את הנשים, היה "מתוגמל" בכך שצאצאיו ולא צאצאי אחרים הם אלו ששרדו. צאצאים אלו היו עתידים להפיץ, ואכן והפיצו את אותו "זרע פורענות". הצאצאים הבאים בתורם, השתמשו באותן שיטות של אלימות חסרת רסן אם כי תוך שיפור מתמיד של יעילות ההרג וההרס. תהליך זה נימשך עוד ועוד, מדורי דורות ועד עצם היום הזה.
ישנה האפשרות שבעולם המודרני, עקב הידע הרב שניצבר על ההיסטוריה, ותוצאותיהן הרות האסון של הקידמה והציוויליזציה, נוצרה סלידה כללית מעצם קיום האנושות.
"סלידה" מסויימת מנושא המין למטרתו המקורית, קרי, יצירת בני אנוש נוספים.
אני רוצה לדבר מעט על המושג "הומניות". מילה זאת נובעת מהמילה HUMAN, אדם. מושג זה בא בהקשרים של גרימת נזק מוגבל לזולת, או הריגתו באמצעים "נוחים" או "ניסבלים" יותר, בניגוד להיתנהגות "חייתית" המוקצת בחברה האנושית מחמת המיאוס.
האם כדאי לך שבמצב התאורטי בו תיפול בשבי יתייחסו אליך בצורה "הומנית" או בצורה "חייתית" ? אנסה לענות על השאלה הזאת.
היתנהגות חייתית משמעה התנהגות אינסטינקטיבית אשר מבטיחה סיכויי הישרדות מרביים למשתמש בה.
(בכל המיקרים שבהם מצויין בדיון זה "בעל חיים" אין הכוונה לקוף הערום המכונה "אדם").
אין בכל הטבע העצום בגודלו ובמירקמו שום היתנהגות שאיננה נועדה להישרדות. אין ראיה אחת לכך שבכל שנות קיומו של הטבע, נקט בעל חיים בהתנגות המזיקה לבעל חיים אחר, אם היא איננה מועילה לאותו פרט עצמו.
אין גם עוררין על כך שעינויים פיזיים ומנטלים, כליאה לתקופות ממושכות, עבדות ועוד היד ארוכה ונטויה עד למאוד, אינם ניגרמים על ידי אף יצור חי בביו-ספרה, למעט פאר היצירה, האדם, HUMAN. במידה ואדם נופל בשבי האוייב, מוות מהיר עשוי לחסוך לו הרבה מאוד סבל. אך היחס אותו הוא עלול יקבל הינו השארתו בחיים, לעיתים תוך גרימת סבל נורא לאותו אדם, עד שיגיע למסקנה נחרצת כי עדיף היה לו ליפול לתוך כלוב עם חיות טורפות, וליזכות במוות מהיר. אין צורך לציין שחיות אלו לא היו מעלות על דעתן להשאירו בחיים פצוע וסובל, על מנת להנות מסיבלו.
האם באמת עדיף לקבל יחס הומני?
